אומנות ישראלית
מראה לנפש הקולקטיבית
להיות אמן בישראל זה ליצור בתוך סיר לחץ. זה לצייר כשהאדמה רועדת, ולחפש את השמיים כשהעשן מכסה אותם. אומנות ישראלית, בעיניי, חייבת להיות כנה. היא לא יכולה להרשות לעצמה להיות מנותקת. היצירה שלי, שנולדה מתוך טראומה אישית, מתכתבת באופן בלתי נמנע עם הפצע והריפוי של החברה בה אנו חיים.
חספוס ועדינות
השילוב בין משיכות שפכטל גסות לבין מעברי צבע רכים משקף את המציאות שלנו כאן.
חוסן
היצירות משדרות עוצמה של שרידות, של עמידה זקופה למרות הכל.
אותנטיות
בלי מסכות. האמת מונחת על הבד, חשופה ופועמת.
צבעים של כאב ותקווה
הקנבסים שלי ספוגים באור הישראלי החזק, אבל גם בצללים העמוקים שהוא מטיל. כשאני מצייר פורטרט, העיניים מביטות החוצה בחיפוש אחר תשובות, בדיוק כמונו. העיסוק באומנות ישראלית הוא עיסוק בזהות. מי אנחנו כשאנחנו נשברים? ואיך אנחנו נראים כשאנחנו מתאחים מחדש?
אומנות ישראלית מקורית
אני מזמין אתכם להתחבר ליצירה שהיא חלק מהנוף האנושי שלנו. אומנות שלא מפחדת להסתכל למציאות בעיניים, ולמצוא בה יופי
הדיאלוג עם החומר
התהליך שלי הוא פיזי ורגשי כאחד. אני לא רק “מניח צבע”. אני נאבק איתו, מלטף אותו, חורץ בו סדקים. בציורי שמן, הטעות היא חלק מהיופי. הכתם הלא מתוכנן הופך לעיתים למרכז היצירה.