היצירה הזו נולדה מתוך הדיסוננס. מתוך ההתנגשות היומיומית בין הנפש, שהיא דבר נוזלי, משתנה וחשוף, לבין המציאות, שהיא לעיתים קרובות נוקשה, מחולקת וממוסגרת. האישה בציור עומדת בפרופיל, עירומה. העירום שלה הוא לא מיני; הוא קיומי. היא הסירה את כל ההגנות, את כל הבגדים, את כל המסכות. היא עומדת כפי שהיא – שקטה, מהורהרת, אולי מעט עצובה.
הרקע שבחרתי הוא גריד של פסים אנכיים וצורות גיאומטריות בצבעים עזים – צהוב, כחול, סגול, אדום. זהו “רעש” ויזואלי מאורגן. הפסים האלו הם כמו סורגים של תודעה, או כמו הבניינים של העיר שסוגרים עלינו. לעומת זאת, הגוף שלה מצויר במשיכות מכחול רכות יותר, אם כי עדיין בטכניקת ה-Color Blocking האופיינית לי. הצללים על הגב, הכתף והחזה הם כהים, עמוקים, בנויים משכבות של חום ואפור. הם מספרים את הסיפור של הגוף שספג את החיים.
בצד ימין, ריבוע סגול קטן ממסגר איזור בתוך הפסים. האם זה חלון לנפש? האם זה עוד מחסום? אני משאיר את השאלה הזו פתוחה. מבטה של האישה מופנה כלפי מטה, פנימה. היא מתעלמת מהצבעוניות הרועשת שסביבה. היא בחרה להתכנס בתוך עצמה, למצוא את השקט הפנימי בתוך הכאוס הגיאומטרי.
זוהי יצירה שמדברת על הישרדות הנפש. על היכולת שלנו להישאר אנושיים, פגיעים ומרגישים, גם כשהעולם סביבנו הופך להיות טכני, מהיר ומחולק לקטגוריות.
לכל פורטרט יש נשמה, ואני רוצה לוודא שהוא מוצא את הבית המושלם. אם ציור נגע בך, אל תהססו לפנות – נשוחח על הסיפור שמאחורי היצירה, ואשמח לייעץ לך באופן אישי כיצד להכניס את נוכחותה המדויקת אל החלל שלך.