“אנחנו רגילים להסתכל למעלה כדי לחפש תשובות, אבל לפעמים האמת הצבעונית והבוערת ביותר נמצאת דווקא למטה, בהשתקפות.”
היצירה הזו היא מראה לנפש חצויה. היא מתארת רגע של עמידה מול גדת הנהר (אולי זו פראג, אולי עיר דמיונית), שבו העולם נחלק לשניים באופן ברור וחד. למעלה – המציאות האובייקטיבית. הבניינים עומדים יציבים, השמיים אפורים-לבנים, העץ עומד עירום בשלכת חורפית. הכל נראה שקט, קריר, מאופק.
אבל למטה, מתחת לקו המים שחוצה את הקנבס כמו צלקת – מתרחש הקסם, או אולי הסערה. ההשתקפות במים אינה חיקוי חיוור של המציאות; היא גרסה מועצמת שלה. הצבעים שם הופכים עזים יותר, דרמטיים יותר. הצהוב הופך לכתום, הוורוד לאדום, והכחול לעמוק וכהה.
העץ השחור והעירום בצד ימין הוא הגיבור השקט של הציור. הענפים שלו נשלחים אל השמיים האפורים בחיפוש נואש אחר אור, בעוד שההשתקפות שלו במים נראית כמו שורשים עמוקים שחודרים אל תוך הרגש. הוא המחבר בין שני העולמות. הוא מייצג את האדם שעומד יציב (או מנסה לעמוד) בעוד הנפש שלו צוללת למעמקים גועשים.
בחרתי לצייר את ההשתקפות במשיכות מכחול גליות, רוטטות. המים מעוותים את הצורות הישרות של הארכיטקטורה, בדיוק כמו שהזיכרון והרגש מעוותים את האירועים שקרו לנו. במים, הבניינים נראים כאילו הם נמסים או רוקדים.
עבורי, הציור הזה מדבר על “פרו-טראומה” ועל החיים הכפולים שאנחנו מנהלים: החיים החיצוניים, המתפקדים והאפורים לעיתים, מול החיים הפנימיים, הסוערים, הצבעוניים והמלאים בתשוקה ובכאב, שמתקיימים מתחת לפני השטח.
לכל פורטרט יש נשמה, ואני רוצה לוודא שהוא מוצא את הבית המושלם. אם ציור נגע בך, אל תהססו לפנות – נשוחח על הסיפור שמאחורי היצירה, ואשמח לייעץ לך באופן אישי כיצד להכניס את נוכחותה המדויקת אל החלל שלך.