“אנחנו יכולים לנסוע לקצה העולם, למקומות הכי צבעוניים שיש, אבל את המבט שלנו אנחנו סוחבים איתנו במזוודה.”
היצירה הזו נולדה מתוך רגע של דיסוננס. דמיינו עיר אירופאית (אולי בוראנו, אולי חלום), מקום שבו כל בית צבוע בצבע אחר – צהוב, טורקיז, ורוד. מקום שנועד לשמח את העין. ובתוך כל הקרנבל האדריכלי הזה – עומדת היא.
היא לבושה בשמלה ורודה-פוקסיה עזה, מתמזגת כביכול עם הסביבה, אבל המבט שלה נמצא במקום אחר לגמרי. היא לא מחייכת למצלמה הדמיונית. היא משקיפה מעבר לאופק, מעבר לבניינים, אל תוך איזו אמת פנימית שרק היא רואה.
בחרתי לבנות את הרקע כקיר של צבעים רוויים. הבית הצהוב והבית הוורוד סוגרים עליה, והשמיים הכחולים עם העננים הלבנים הגדולים מעניקים מסגרת דרמטית. זהו העולם החיצון: רועש, יפה, תובעני. לעומת זאת, הפנים שלה מצוירות ברכות מסוימת, אך עם צללים כבדים (Color Blocking) מתחת לעיניים ובלחיים. הצללים האלו הם העוגן. הם מזכירים לנו שגם בתוך הגלויה המושלמת, האדם נשאר מורכב, נושא עמו את הזכרונות ואת הכובד שלו.
השמלה הוורודה שלה היא הצהרת נוכחות. היא מתכתבת עם הבניין הוורוד מימין, יוצרת חיבור ויזואלי בין האדם למקום, אבל הגוון שלה עמוק יותר, בשרני יותר. זהו ורוד של תשוקה, של נשיות בוגרת, ולא של מתיקות סכרינית.
עבורי, הציור הזה הוא על ה”לבד” בתוך ה”ביחד”. על היכולת לעמוד בתוך המולת הצבעים, לנשום עמוק, ולשמור על השקט הפנימי שלך. זוהי יצירה שמביאה המון אור וצבע לחלל, אבל גם עומק פסיכולוגי שמונע ממנה להיות “רק” ציור נוף יפה.
לכל פורטרט יש נשמה, ואני רוצה לוודא שהוא מוצא את הבית המושלם. אם ציור נגע בך, אל תהססו לפנות – נשוחח על הסיפור שמאחורי היצירה, ואשמח לייעץ לך באופן אישי כיצד להכניס את נוכחותה המדויקת אל החלל שלך.