היצירה הזו היא חגיגה של צבע, אבל בתוכה מסתתר שקט עמוק. האישה בציור אינה עונדת זר; היא הופכת לחלק מהזר. הפרחים הגדולים, הכבדים והצבעוניים – בכחול, ורוד, צהוב וירוק – עוטפים את פניה כמו הילה, או אולי כמו סבך שממנו היא מנסה להציץ החוצה.
העיניים שלה, ירוקות ומהפנטות, הן המוקד של הציור. הן מביטות ישירות, ללא פחד, מתוך עושר הצבעים. זהו מבט של מישהי שמכירה את הג’ונגל הפנימי שלה, ולמדה לחיות איתו בשלום.
פנים כפסיפס של אור וצל
בחרתי לבנות את הפנים שלה בטכניקת Color Blocking אקספרסיבית. העור אינו חלק; הוא מורכב מכתמים של חום, סגול, צהוב וורוד. שימו לב לכתם הכחול על הלחי הימנית שלה – הוא משקף את הפרחים הכחולים שמעל, ומראה איך הסביבה משפיעה עלינו, נטמעת בנו. האור נופל על פניה בצורה לא אחידה, יוצר דרמה ופיסוליות. הכתם הצהוב הבהיר על הלחי השמאלית הוא נגיעה של שמש, של תקווה, שמאזנת את הצללים הכהים.
פריחה כהתגברות
עבורי, הציור הזה הוא מטאפורה לצמיחה פוסט-טראומטית. אחרי החורף, אחרי הכאב, הנפש לא סתם חוזרת לעצמה – היא מצמיחה יער שלם. צבעוני, פראי, לעיתים כאוטי, אבל מלא בחיים. הפרחים ממלאים את כל המסגרת, לא משאירים מקום לריק. זוהי תמונת ניצחון של החיות על הקיפאון.
זו יצירה שתכניס לכל חדר לא רק צבע, אלא גם תחושה של עומק, מסתורין וחיבור חזק לטבע האנושי והפראי כאחד.