“יש מי שמקשיב לנו הכי טוב דווקא כשאנחנו שותקים. החתול הוא לא רק חיה; הוא שומר הסף של הרגש.”
ביצירה הזו אני מבקש לגעת במקום העדין שבו הבדידות פוגשת נחמה. הנערה והחתול השחור שעל כתפה אינם שני גופים נפרדים; הם מתמזגים ליישות אחת של הקשבה. החתול, עם הפרווה השחורה והעיניים הצהובות המהפנטות, הוא הצל המגן, החלק הפראי והאינטואיטיבי שבתוכנו שיודע לראות בחושך.
עבורי, הקשר עם בעלי חיים הוא חלק בלתי נפרד מתהליך הריפוי. הם העדים השקטים למסע שלנו. הם לא שופטים, הם פשוט נוכחים. החתול הזה הוא עוגן שחור וכבד המאזן את הרפרוף והאור של דמות הנערה.
הפנים של הנערה מצוירים בשפה הציורית שלי – לא כמשטח חלק, אלא כאוסף של כתמי צבע (Color Blocking). גווני האוקר, השמנת והסומק בונים את הלחיים ואת המבט כמו פאזל של אור. השיער הבלונדיני-זהוב שלה נראה כמו הילה פרועה, מנוגד לחלוטין לרקע החום-שוקולד הכהה והעמוק.
חולצת המנטה-טורקיז שהיא לובשת היא “זריקת הצבע” ששוברת את החום של הציור. היא מביאה איתה קרירות, אוויר לנשימה, ותחושה של התחדשות. הניגוד בין הירוק הרענן לבין השחור של החתול והחום של הרקע יוצר מתח ויזואלי שמושך את העין ומחזיק אותה.
יש כאן שני זוגות עיניים שמביטים החוצה. העיניים שלה חולמניות, אולי קצת מלנכוליות, מביטות אל מעבר לאופק. העיניים של החתול דרוכות, חדות, מביטות ישירות אל הצופה. זהו הדיאלוג הפנימי שלנו: החלק שחולם והחלק ששומר. החלק שרוצה לעוף, והחלק שמחובר לקרקע ולאינסטינקטים.
זו יצירה שמזמינה חום, אינטימיות והבנה עמוקה שלפעמים, הנחמה הגדולה ביותר נמצאת בחיבוק שקט אחד.
לכל פורטרט יש נשמה, ואני רוצה לוודא שהוא מוצא את הבית המושלם. אם ציור נגע בך, אל תהססו לפנות – נשוחח על הסיפור שמאחורי היצירה, ואשמח לייעץ לך באופן אישי כיצד להכניס את נוכחותה המדויקת אל החלל שלך.