“כולנו קצת משוגעים כאן. אבל החוכמה היא לא לברוח מהשיגעון, אלא לחבוש אותו כמו כתר, ולהאכיל את הציפורים ששרות בתוכו.”
היצירה הזו היא המסע שלי אל תוך “ארץ הפלאות” הפרטית והכאוטית של הנפש. הדמות בציור – שילוב בין אליס התמימה לכובען המטורף – לא נמצאת במסיבת תה. היא נמצאת במאבק תמידי בין הסדר לכאוס. הכובע המפואר שהיא חובשת הוא בעצם כלוב ציפורים מוזהב. זהו המקום שבו המחשבות שלנו (“הציפורים”) כלואות. הן יפות, הן צבעוניות – ורוד ותכלת – אבל הן לא עפות לשום מקום. הן נשארות על הראש, מכבידות, מזכירות לנו שהחופש הוא לפעמים רק אשליה.
שעון הזהב שבמרכז הכובע הוא לא סתם קישוט. הוא הסמל לחרדה, לתקתוק הבלתי פוסק בתוך הראש של מי שמתמודד עם טראומה או עם מחשבות טורדניות. הזמן בציור הזה קפא, או אולי התפרק, בדיוק כמו שההיגיון מתפרק בחלום.
העיניים שלה, ירוקות-כחולות וגדולות, מביטות אליך בתערובת של תדהמה ופיכחון. היא רואה את העולם בצבעים שאחרים לא רואים. השיער הסגול-ורוד שלה הוא המרד, הוא היצירתיות שפורצת החוצה למרות הכלוב.
הרקע הוא חגיגה של אסקפיזם. כתמי צבע עזים, פרחים, צורות אבסטרקטיות – הכל מתערבב יחד למרקם אחד סמיך של פנטזיה. זהו העולם הפנימי כשהוא עולה על גדותיו. אני משתמש כאן בטכניקה של אימפסטו ושכבות רבות כדי ליצור עומק ועושר ויזואלי. הזהב של הכלוב נוצץ מתוך הקנבס, מזכיר לנו שגם הכלא המנטלי שלנו יכול להיות יפהפה אם רק נלמד להסתכל עליו נכון.
זו יצירה שמיועדת למי שלא מפחד מהשונה, מהמוזר, ומהקסם שמסתתר בתוך השיגעון היומיומי שלנו.
לכל פורטרט יש נשמה, ואני רוצה לוודא שהוא מוצא את הבית המושלם. אם ציור נגע בך, אל תהססו לפנות – נשוחח על הסיפור שמאחורי היצירה, ואשמח לייעץ לך באופן אישי כיצד להכניס את נוכחותה המדויקת אל החלל שלך.