EB ART
WORDS WITH COLORS
פוסט טראומה בציור | איך אני מבטא כאב דרך צבע
פוסט טראומה בציור היא עבורי לא רק נושא – היא שפה. זו הדרך שבה אני מבטא חוויות שלא ניתן לתאר במילים. דרך צבעים עזים, דמויות שבורות ומרקמים גסים, אני מבקש להחיות רגעים של כאב, שבר, ולפעמים גם תקווה. האמנות שלי נובעת ממקום אישי מאוד – אבל אני מאמין שהיא מדברת גם בשמו של כל מי שחווה טראומה, בין אם בגלוי ובין אם בסתר.
אני חי עם פוסט טראומה.
אני חי עם פוסט טראומה.
לא בגלל רגע אחד. אלא בגלל דברים שראיתי, ודברים שעשיתי — שלא אמורים לקרות לאף בן אדם.
שירתתי בתפקיד מסווג מאוד במערכת הביטחון. חזרתי עם צלקות שאי אפשר לראות מבחוץ.
הן חיות בתוכי:
בחשדנות בלתי נגמרת
בזה שאני לא רגוע אף פעם באמת
בקושי לבטוח באנשים
בעצבים, במתח, בצורך תמיד להסתכל מסביב
אבל כשאני מצייר — העולם משתנה.
אני נכנס למרחב שקט. בטוח. נקי.
הציור הוא המקום היחיד שבו אני נושם באמת.
איך הציורים שלי מבטאים את הפוסט טראומה
אני לא מצייר את הטראומה עצמה — אני מצייר איך זה מרגיש לחיות איתה.
הטראומה לא מופיעה אצלי כזיכרון ברור או סצנה מהעבר, אלא כתחושה שמלווה את היום-יום, כמשקל מתחת לעור, כצל שנע איתי. אני מבקש להעביר את החוויה הפנימית: את הפיצול, את הערנות הבלתי פוסקת, את הרגעים שבהם הכול נרגע — ואז חוזר בבת אחת.
בציור שבו שלוש גרסאות של הפנים שלי מופיעות יחד — זה בדיוק מה שאני מרגיש מבפנים: מפוצל, דרוך, מתבונן מכל כיוון, מחפש כל הזמן להבין מי אני באמת. כל דמות בציור מייצגת שכבה אחרת של ההוויה שלי – אחת פגיעה, אחת מסתירה, ואחת צופה מהצד. לפעמים הן חיות בשלום זו עם זו, ולפעמים הן במאבק מתמיד.
ובציור שבו ענפים יוצאים ממני? זה הרגע שבו הזיכרון והצמיחה מתנגשים. הענפים מייצגים את השורשים שכבר הוטמעו בי – כואבים, אך גם כאלה שמהם אני צומח. הם גדלים מהגוף שלי, לא ממנו – מתוך הפצע, לא למרותו. יש בציור הזה גם כאב וגם יופי, גם קושי וגם תקווה. זו ההבנה שמה שפגע בי גם עיצב אותי, ושהפצע יכול להפוך לכלי של צמיחה, של יצירה, של חיבור.
זה לא רק בשבילי
אם גם אתה או את חיים עם פוסט טראומה — בין אם ממסגרת צבאית או מכל סיבה אחרת — אני רוצה שתדעו: אתם לא לבד.
המטרה שלי היא לא רק ליצור, אלא לחבר.
אני מדבר על זה. בסדנאות, בגלריות, ברשת. אני מזמין גם אותך לדבר.
הציור גם מלמד אותי חמלה. כל דמות שאני מצייר – גם אם היא שבורה או חיוורת – אני מתייחס אליה בעדינות. אני לומד דרך המכחול להתייחס גם לעצמי כך. עם הזמן, אני מרגיש שהריפוי קורה – לא בבת אחת, אלא בטפטוף איטי של הבנה, של קבלה, של נשימה. לא שכחתי את מה שעברתי, אבל אני כבר לא שבוי בזה. אני יוצר מרחב חדש, שבו יש מקום גם לפצע וגם לפריחה.
למידע נוסף על פוסט טראומה והשלכותיה, ניתן לעיין גם באתר כללית המציע הסבר מקצועי על התסמינים ודרכי ההתמודדות.
פוסט טראומה בציור היא עבורי לא רק נושא אמנותי אלא דרך חיים. אני מתמודד עם פוסט טראומה בציור כבר שנים – לא כמשהו שאני בורח ממנו, אלא כמשהו שאני פוגש בו מחדש בכל קנבס. כל ציור שאני יוצר נולד מתוך דיאלוג עם הפצע – עם אותם רגעים של שתיקה, חרדה, או זיכרון מציף. פוסט טראומה בציור מאפשרת לי להוציא החוצה רגשות שקשה לבטא במילים: תחושת ניתוק, ערפול, ולעיתים גם אשמה או כעס. בצבעים עזים, בקווים חדים או מרוחים, אני מבטא את מה שנשאר בפנים. פוסט טראומה בציור היא בעיניי גם ריפוי – כי ככל שאני מצייר אותה, כך היא פחות שולטת בי ויותר מתמזגת לתוך יצירה, לתוך משמעות, לתוך חופש.
הקנבס, זה כמו לפתוח דלת פנימית – כזו שלא העזתי לפתוח במשך שנים. יש שם מקום שבו אני יכול להיות אני, בלי מסכות, בלי להעמיד פנים, בלי לחשוב איך זה ייראה מבחוץ. בציור, אין צורך להסביר – הצבעים מדברים בשמי. תנועה אחת של מכחול יכולה לשאת בתוכה פחד ישן, זיכרון חבוי, או תקווה חדשה.
אני לא רואה את עצמי כמי שמצייר את העבר – אני מצייר את ההווה שלי, את הדרך שבה הטראומה מתגלגלת בי, משתנה, מחפשת שפה. בכל פעם שאני יוצר, אני מרגיש שאני מחזיר לעצמי עוד חלק שנשבר. לפעמים אלה ציורים סוערים, לפעמים שקטים – אבל תמיד יש בהם משהו שלם יותר ממני, כאילו הקנבס מחזיק בשבילי את מה שאני עוד לא מצליח
אם משהו בציורים שלי נוגע בך — דבר איתי. יש מקום לשיחה. יש מקום לריפוי.
אומנות-פוסט טראומה
פוסט טראומה בציור היא דרך ביטוי עוצמתית לרגשות שאי אפשר לתאר במילים. עבורי, פוסט טראומה בציור היא לא רק נושא אמנותי – היא תהליך ריפוי. בכל פעם שאני מתמודד עם רגשות כואבים או זיכרונות חדים, אני פונה לקנבס. דרך הצבעים, התנועות, הדמויות והמרקמים – אני נותן מקום לפחד, לכאב, לזעם, וגם לתקווה. פוסט טראומה בציור היא הדרך שלי להתמודד עם חוויות שעיצבו אותי, לפרום אותן מחדש ולבנות מתוכן משהו חדש, חי ונושם. לא מדובר בציור ישיר של האירוע הטראומטי, אלא בהבעה של ההשלכות – התחושות, הפיצול, השתיקה, הדריכות, ולעיתים גם התחזקות.
כשהצופה פוגש פוסט טראומה בציור, הוא נכנס לעולם רגשי עמוק. הוא רואה דמות שמביטה מהצד, ענפים שפורצים מתוך הגוף, צבעים שמתנגשים ואז מתרככים. פוסט טראומה בציור יכולה להיראות קודרת, אבל יש בה גם הרבה אור. היא מזמינה את הצופה לעצור לרגע, להרגיש, לשאול שאלות. אולי אפילו למצוא את עצמו בתוך הסיפור.
אני מאמין שפוסט טראומה בציור יכולה לגעת בכל אחד – לא רק במי שהתמודד עם טראומה בעצמו, אלא גם באלו שרוצים להבין, להזדהות, או פשוט להרגיש משהו אמיתי. דרך פוסט טראומה בציור, אני יוצר שפה חדשה – כזו שעוקפת את המילים ומדברת ישר אל הלב.
לכן, פוסט טראומה בציור היא לא רק נושא שחוזר שוב ושוב ביצירותיי – היא הליבה של המסע האמנותי שלי.
מה עורר בי ליצור את הסדרה הזו? גלה בעמוד ההשראה
עוד יצירות בנושא זיכרון וטראומה תוכל למצוא בעמוד הגלריה
