ציורים בהשראת פוסט טראומה
לצייר את מה שאי אפשר לומר
יש דברים שהמילים קטנות עליהם. הפוסט-טראומה היא לא זיכרון רחוק שמתפוגג; היא נוכחות. היא חיה מתחת לעור, היא צובעת את העולם בגוונים אחרים, היא שוברת את הזמן. כשאני ניגש לקנבס כדי ליצור ציורים בהשראת פוסט טראומה, אני לא מנסה לברוח מהכאב. אני מביט לו בעיניים. אני נותן לו צורה, גוף וצבע.
היצירות האישיות והחשופות ביותר שלי. כאן, המכחול הוא הכלי שדרכו אני מפרק את המוקשים שבנפש. כל יצירה היא עדות לקרב שהתחולל, אך חשוב מכך – היא עדות לניצחון הרוח, ליכולת שלנו לקחת את השברים ולהרכיב מהם שלם חדש, אחר, עוצמתי יותר.
שכבות של הסתרה וגילוי
אני מניח שכבות עבות של שמן, לעיתים מכסה דמויות ופורטרטים, ולעיתים מגרד את הצבע כדי לחשוף את האמת שמתחת. זהו משל לתהליך הטיפולי – הקילוף של שכבות ההגנה.
הפיצול והשבר
ברבים מהציורים תראו דמויות חצויות, פנים שמתפרקות ומתחברות מחדש, או שימוש ב-Color Blocking חד כדי לתחום רגשות מנוגדים. זוהי המציאות של מי שחווה טראומה – החיים ב"לפני" ו"אחרי".
האור שבקצה
אף ציור אינו חשוך לחלוטין. תמיד ישנו האור שמבקש להיכנס, הסדק שדרכו הנשמה נושמת.
מפוסט-טראומה ל"פרו-טראומה"
שנים חייתי בצל ההגדרות. אבל האמנות לימדה אותי שיעור אחר: הטראומה היא אנרגיה. היא אנרגיה דחוסה, פראית, מתפרצת. הבחירה שלי היא לא לתת לה להרוס, אלא לתעל אותה לבנייה.
אני קורא לזה “פרו-טראומה”. זו היכולת להשתמש ברגישות הגבוהה, בראייה המפוכחת ובסערת הרגשות כדי ליצור אמנות משקמת ומרפאת. הציורים האלו לא מבקשים רחמים. הם זועקים כוח. הם מראים את הפיצול – אותו נתק שבין הגוף לנפש – אבל הם גם מראים את רגע האיחוי, את הנשימה הראשונה שאחרי המחנק.
השפה הוויזואלית של הנפש
איך מציירים פחד? איך מציירים תקווה שנולדת מתוך האפר? השפה האמנותית שלי בציורים אלו מתאפיינת בניגודים חריפים:
-
שכבות של הסתרה וגילוי: אני מניח שכבות עבות של שמן, לעיתים מכסה דמויות ופורטרטים, ולעיתים מגרד את הצבע כדי לחשוף את האמת שמתחת. זהו משל לתהליך הטיפולי – הקילוף של שכבות ההגנה.
-
הפיצול והשבר: ברבים מהציורים תראו דמויות חצויות, פנים שמתפרקות ומתחברות מחדש, או שימוש ב-Color Blocking חד כדי לתחום רגשות מנוגדים. זוהי המציאות של מי שחווה טראומה – החיים ב”לפני” ו”אחרי”.
-
האור שבקצה: אף ציור אינו חשוך לחלוטין. תמיד ישנו האור שמבקש להיכנס, הסדק שדרכו הנשמה נושמת.
למה להכניס אמנות כזו הביתה?
אולי תשאלו, למה לתלות בבית יצירה שנולדה מתוך כאב? התשובה שלי היא פשוטה: כי זו האמת. ואין דבר יפה יותר מהאמת. הציורים האלו הם תזכורת יומיומית לחוסן אנושי. הם לא מורידים את האנרגיה בחדר, אלא להפך הם מטעינים אותו בעומק ובמשמעות.
הם מיועדים לאנשים שעברו דרך, שמבינים שהצלקות שלנו הן מפות הדרכים של חיינו. כשהצופה עומד מול יצירה כזו, הוא לא רואה רק את הסיפור שלי; הוא מוצא בה את ההד לסיפור שלו, את האישור לכך שאפשר להישבר ולצמוח חזקים יותר.
הצעקה האילמת | בין אש לנשימה
Eliran Bar on
100 × 140 cm
€1,800
PTSD – דיוקן רגשי עכשווי של סערה פנימית
Eliran Bar on
100 × 70 cm
€850
בין אבן לבשר | אנטומיה של זהות חצויה
Eliran Bar on
70 × 100 cm
€500
חיבוק עצמי | האנטומיה של הנחמה
אלירן בר און
70 × 100 cm
€400
אחיזה עיוורת | כשהרעש מבפנים מחריש אוזניים
אלירן בר און
70 × 100 cm
€300
Soldשני פנים לאמת | הדיאלוג שבין הצל לאור
אלירן בר און
100 × 70 cm
דיאלוג של ריפוי
היצירות האלו הן הלב שלי, מונח על הבד. אם אחת מהן נגעה בכם, אם הרגשתם צמרמורת של זיהוי אני מזמין אתכם לא להישאר עם זה לבד. בואו נדבר על החיבור שלכם ליצירה, ועל המקום שהיא יכולה לתפוס בחייכם.
אמנות מקורית למי שמחפש אמת
בעולם של העתקים ופילטרים, ציור שמן מקורי הוא פיסת אמת נדירה. הוא נושא את טביעת האצבע של האמן, את הריח של הטרפנטין, ואת האנרגיה של הרגע שבו הוא נוצר. אם אתם מחפשים יצירה שתהיה חלק מהמורשת שלכם, אני מזמין אתכם להכיר את הפורטרטים מקרוב.