לנשום דרך הצבע
אלירן בר-און אמן ישראלי, ציורי שמן מקוריים
נשמה מחפשת את חלקיה האבודים
מעולם לא תכננתי להיות אמן. האמנות בחרה בי ברגע שבו המילים נגמרו. המסע שלי לא התחיל בסטודיו מואר, אלא במקומות החשוכים ביותר של הנפש. כמי שחי את ההדים של הטראומה, מצאתי את עצמי שנים רבות מנסה לאחות שברים, להדביק את הפיצול הפנימי שנוצר כשעולמך מתערער.
העיסוק שלי הוא בפורטרט ובחקירת עומק הזהות האנושית. אני לא מתעד דמויות, אני חוקר נוכחות. כל ציור הוא דיאלוג אינטימי עם הדרמה, השקט, השמחה והאמת הפנימית של הנפש המצולמת, ובעיקר שלי. דרך הפנים, אני מחפש את אותו הניצוץ או אותו המתח שנושאים את הסיפור המלא של החיים.
למה צבעי שמן?
יש משהו בצבעי שמן שאף מדיום אחר לא נותן לי. החיות שלהם. הברק. התהליך עם הפשתן ושאר החומרים זה לא רק ציור, זה אלכימיה.
שמן על קנבס מקורי דורש ממני זמן, שכבות והחלטה. לא ניתן לבטל. לא ניתן להסתיר. כל מריחה נשארת. וזה בדיוק מה שאני אוהב בו הוא מאלץ אותי להיות נוכח.
מה שחוזר בעבודה שלי - אנשים, רגשות, שכבות
אם אני מסתכל על כל הציורים שלי, הנושא שחוזר תמיד הוא אנשים. לא נופים, לא אובייקטים אנשים. אנשים חזקים, אנשים מורכבים, אנשים שנושאים בתוכם שכבות שלא תמיד נראות מבחוץ.
אני מושך אותי לדמויות שיש בהן סתירה. למי שמחזיק בו-זמנית דברים שנראים מנוגדים. הרגש בציורים שלי לא מגיע ממקום של הסבר הוא מגיע ממקום של הכרה. של ראיית מישהו ואמירה: אני מכיר את זה.
אלירן בר-און אמן ישראלי - איך הכל התחיל
אני אלירן בר-און, אמן ישראלי . ואמא שלי, בשלב מסוים, הזכירה לי שאהבתי לצייר כשהייתי קטן היא הביאה לי בלוק ציור ומשם הכל התחיל מחדש.
התחלתי עם גחל רגיל. משם עברתי לפחם, לעפרונות, לאקריל. ואז נגעתי בצבעי שמן והתאהבתי.
לא למדתי ציור בצורה פורמלית. פה ושם לקחתי שיעור, למדתי מיוטיוב, ניסיתי וטעיתי וניסיתי שוב. אין לי תואר מאקדמיה לאמנות. יש לי קנבסים ויש לי שמן, ויש לי את התשוקה הזו שבוערת ממש מבפנים זו שגורמת לי לחכות כל היום רק כדי לחזור הביתה ולצייר.
העיסוק שלי הוא בפורטרט ובחקירת עומק הזהות האנושית. אני לא מתעד דמויות, אני חוקר נוכחות. כל ציור הוא דיאלוג אינטימי עם הדרמה, השקט, השמחה והאמת הפנימית של הנפש המצולמת, ובעיקר שלי. דרך הפנים, אני מחפש את אותו הניצוץ או אותו המתח שנושאים את הסיפור המלא של החיים.
הרב, האמונה, והיודאיקה המודרנית
אני מאמין. אני אוהב את הרבי מלובביץ' ואת הדרך שלו ומשם באה האהבה ליודאיקה.
אבל הציורים שלי על יהדות לא מגיעים ממקום של חובה דתית. הם מגיעים מאהבה. מהרצון לתפוס את הרגע שבו קדושה היא לא חוק אלא חיבור אמיתי.
הציור של הרבי, "הלב הפועם של 770", וגם "עטוף בקדושה" שניהם נולדו מהמקום הזה. מהניסיון לצייר לא מה שנראה, אלא מה שנרגש.
השביעי באוקטובר - כשהתמימות נעלמה
הציורים "זו לא אותה המדינה" ו"אחיות לגורל" לא תוכננו. הם גדלו מהקרע הפנימי שגרמו לי אירועי השביעי באוקטובר.
כל התמימות שהייתה בנו נעלמה. ואני לא יכולתי לשבת עם זה בשקט. היה צריך לצייר.
הציור הוא לא פתרון. הוא לא מרפא שום דבר. אבל הוא מאפשר לדבר שבתוכך למצוא צורה ויש בזה משהו הכרחי.
בתערוכת יחיד שעשיתי לא מזמן, איש מבוגר ניגש אל הציור "זו לא אותה המדינה". עמד מולו כמה דקות. ואז ראיתי אותו מזיל דמעה. לא אמר כלום. פשוט עמד שם.
זה משהו שלא אשכח לעולם.
אסי דיין דמות שלא מרפה ממני
אסי דיין הוא דמות מורכבת ומרתקת בעיניי. המסע כולו שלו בן למנהיג, שחקן, במאי, סופר, אדם שחי בין עולמות. הדרך שלו מעניינת אותי עמוקות.
הפורטרט שלו, "ואיני מתקבל על דעתי", הוא אחד הציורים שאני הכי גאה בהם. יחד עם הציור PTSD הם שני הציורים שמחזיקים בתוכם הכי הרבה ממני.
פוסט טראומה -הציור שנולד מהמקום הכי פנימי
אני חי עם פוסט-טראומה. זה חלק ממי שאני, וזה חלק ממה שמצייר.
הציור פורטרט עצמי — פוסט טראומה הוא הכי אישי שיצא ממני. לא תיכננתי אותו. הוא פשוט היה צריך לקרות.
יש ציורים שמסבירים את עצמם. יש ציורים שאתה לא מסביר אתה רק מניח אותם שם ומאפשר למי שמבין, להבין.
אמן, מפתח אתרים, מוזיקאי, וסופר
אני לא עובד כאמן במשרה מלאה לפחות לא עדיין. אני מפתח אתרים, עושה מוזיקה, וכותב ספר. הציור הוא לא העבודה שלי. הוא משהו אחר לגמרי הוא המקום שבו אני הכי עצמי.
אולי בדיוק בגלל זה הציורים שלי אינם מחושבים מסחרית. הם נולדים כי הם צריכים להיוולד. וכשציור כזה מוצא בית זה מרגיש נכון.
מה הלאה?
אני עדיין מטייל במחשבות. לא החלטתי מה הסדרה הבאה ואני לא ממהר. הדברים הטובים ביותר שציירתי לא תוכננו מראש. הם הגיעו כשהגיע הזמן.
מה שאני יודע הוא שהמציאות הישראלית ממשיכה להיות ההשראה שלי. כל עוד יש כאן חיים, כאב, אמונה ושאלות יהיו ציורים.
רוצים לשמוע יותר, לראות יצירות, או פשוט לשאול? אני עונה ישירות.
לקריאה על מקורות ההשראה שלי, היכנס לעמוד ההשראה