פוסט טראומה וציור

במאמר זה אני משתף את הקשר האישי שלי בין פוסט טראומה לציור שמן. איך המכחול והבד הופכים למקום של נשימה, ומדוע האמנות מצליחה לגעת במקומות שבהם המילים נגמרות.

אני חי עם פוסט טראומה וציור

זה לא חדש. זה לא סוד. זה חלק ממי שאני.

PTSD לא נראה תמיד כמו שמצפים. לפעמים הוא שקט. לפעמים הוא ארוז יפה מאחורי יום עבודה רגיל. ולפעמים הוא עולה בדיוק כשאתה לא מצפה ציור שמן שמתייבש לאט, וכל שכבה מביאה איתה משהו שחיכה.

הציור "פורטרט עצמי פוסט טראומה" הוא הכי אישי שיצא ממני. לא תיכננתי אותו. הוא פשוט היה צריך לקרות.

התמודדות עם פוסט טראומה (PTSD) דרך ציור שמן

פוסט-טראומה עובדת כך: הגוף זוכר לפני שהמחשבה מספיקה לעבד. טריגר קטן ריח, צליל, אור מסוים ופתאום אתה שם, בתוך רגע שכבר עבר.

הציור שמן מקורי על קנבס מציע משהו מוזר ויעיל: הוא גם מאט וגם מאלץ נוכחות. אי אפשר לברוח ממנו. כל מריחה דורשת החלטה. והחלטה דורשת שתהיה בתוך הגוף שלך, לא מחוצה לו.

לא בגלל שזה "מרפא". אלא בגלל שזה דורש ממך להיות פה.

לא תרפיה באמנות. משהו אחר

אני לא מטפל. אני לא כותב מתוך ידע קליני על PTSD.

אני כותב מתוך הניסיון של לצייר עם גוף שיש בו הרבה רעש. ויש הבדל בין תרפיה באמנות שיש בה מטפל, מסגרת, מטרה לבין לשבת לבד בסטודיו בשעה שאחרי חצות ולתת לשמן לנוע.

שני הדברים יכולים להיות נכונים. אבל הדבר שאני מכיר הוא השני.

מה הציור נותן שמילים לא נותנות

טראומה קוטעת את הסיפור. אתה מנסה לספר מה קרה ואתה נתקע, כי המילים לא מסדרות את זה נכון. הן מדויקות מדי, או לא מדויקות מספיק.

צבע לא מנסה להיות מדויק. הוא מרגיש נכון או לא נכון. פלטה חמה על קנבס יכולה לגעת במשהו שמשפט שלם לא מצליח לתאר.

כשאני מצייר פורטרט של עצמי, של דמות שמדברת אליי אני לא מספר. אני מכיר. ויש בזה משהו שהגוף יודע להקבל.

הציורים שנולדו מהמקום הזה

"פורטרט עצמי פוסט טראומה" הוא ציור שמן מקורי שמחזיק בתוכו הרבה. לא אסביר אותו. אבל אם תעמוד מולו אתה תדע.

ציורי פורטרט כשיקוף של התמודדות נפשית

"ואיני מתקבל על דעתי", הפורטרט של אסי דיין, נולד גם הוא ממקום דומה. אדם שמחזיק בו-זמנית דברים שנראים מנוגדים. בן למנהיג. יוצר עצוב. מישהו שהיה הכי עצמו כשהיה הכי פגיע.

אני מצייר אנשים שמחזיקים סתירות. כי זה מה שאני מכיר.

אם אתה מזהה את עצמך בזה

אז אני שמח שהגעת לכאן.

לא כי יש לי תשובות. אלא כי הציורים האלה נולדו ממקום שאני לא לבד בו ואתה גם לא.

לכל הגלריהגלריית ציורים

שאלות נפוצות על פוסט טראומה ואמנות (FAQ)

איך ציור עוזר להתמודד עם סימפטומים של פוסט טראומה? הציור, ובמיוחד העבודה עם צבעי שמן, דורש ריכוז ונוכחות מלאה ברגע הזה (Grounding). הפעולה הפיזית של מריחת הצבע וההחלטות האסתטיות עוזרות להרגיע את המערכת העצבית ולהעביר את המיקוד מהזיכרון הטראומטי אל היצירה המוחשית שעל הקנבס.

מה ההבדל בין תרפיה באמנות לבין ציור עצמאי בסטודיו? תרפיה באמנות מתבצעת בליווי מטפל מוסמך ובמסגרת קלינית. לעומת זאת, ציור עצמאי בסטודיו הוא תהליך של ביטוי עצמי לא מונחה. עבורי, הסטודיו הוא מרחב של חופש שבו אין "נכון" או "לא נכון", אלא רק ניסיון לתת צורה וצבע לתחושות פנימיות.

האם צריך ניסיון קודם בציור כדי להפיק מכך תועלת רגשית? ממש לא. הערך האמיתי בציור ככלי להתמודדות אינו טמון בתוצאה הסופית או בטכניקה, אלא בתהליך עצמו. היכולת להוציא החוצה רגש מבלי להשתמש במילים היא עוצמתית עבור כל אחד, ללא קשר לרמת המיומנות.

למה דווקא ציור פורטרטים רלוונטי להתמודדות עם טראומה? ציור פורטרט מאפשר לנו להתבונן בעיניים של דמות – בין אם זו דמותנו שלנו או של אחר – ולזהות בה מורכבות, כאב, וגם כוח. זוהי דרך להכיר בסתירות שבתוכנו ולתת להן מקום לגיטימי על הקנבס.