ציור שמן על קנבס טכניקה

לא תכננתי ללמוד ציור שמן

ציור שמן על קנבס טכניקה התחלתי עם גחל. אחר כך פחם. אחר כך עפרונות ואקריליק. ואז נגעתי בצבעי שמן והתאהבתי.

לא למדתי בצורה פורמלית. אין לי תואר מאקדמיה לאמנות. למדתי מיוטיוב, מניסוי וטעייה, ומהרבה קנבסים שהלכו לפח לפני שיצא מהם משהו.

אני מספר את זה כי הוא חשוב: ציור שמן על קנבס הוא לא משהו שמגיע עם הוראות. הוא מגיע עם זמן.

יש משהו בשמן שאף מדיום אחר לא נותן. החיות שלו. הברק. הדרך שהוא מתנהג על הקנבס לא מיד, לא ברשלנות. הוא דורש ממך זמן, שכבות, והחלטה.

אי אפשר לבטל שמן. אפשר לצייר מעליו אחרי שיתייבש. אבל מה שהנחת נשאר. וזה בדיוק מה שאני אוהב בו. הוא מאלץ נוכחות.

אני לא ניגש לקנבס ריק עם רעיון מושלם. לרוב מתחיל ממשהו שנראה בראש פרצוף, מצב, תחושה. לפעמים מצילום. לפעמים מזיכרון.

אני מסתכל הרבה לפני שאני מצייר. שואל מה אני רוצה שהציור יחזיק בתוכו לא מה הוא יתאר, אלא מה ירגיש.

רק אחרי שיש לי משהו שמרגיש אמיתי אני ניגש לקנבס.

קנבס טוב מתחיל הרבה לפני הצבע. אני עובד על קנבס מתוח על מסגרת עץ, מוכן עם שכבות ג'סו. הג'סו הוא חומר היסוד הלבן שיוצר את הבסיס שהשמן יישב עליו נכון.

בלי הכנה נכונה השמן לא מתנהג כמו שצריך, וציור שמן מקורי שנבנה על יסוד חלש לא יחזיק לאורך זמן.

זה ההבדל הגדול בין שמן לבין כל מדיום אחר. הציור נבנה בשכבות. כל שכבה מתייבשת לפני שמניחים את הבאה.

אני מתחיל בשכבה דקה ורזה מסגרת כללית, בלי פרטים. ואז בונה מעליה. כל שכבה עבה יותר מקודמתה. כל שכבה מוסיפה עומק, נוכחות, מרקם.

הסיבה שציורי שמן מקוריים נראים כל כך שונים מהדפסים היא הזה עומק השכבות הזה. אי אפשר לשכפל אותו.

רוב הציורים שלי הם פורטרטים. פרצוף הוא הדבר הכי מורכב לצייר ולכן הכי מרגש כשמשהו עובד.

אני לא מחפש דמיון. אני מחפש נוכחות. הרגע שבו הציור מתחיל להיות מישהו לא רק להיראות כמו מישהו זה הרגע שאני עובד לקראתו.

לפעמים הוא מגיע בשכבה השלישית. לפעמים רק בשמינית.

שאלה שאין לה תשובה מדויקת. אני יודע שציור מוגמר כשלא נשאר לי מה לומר בו. כשאני מסתכל עליו ואין כלום שדורש ממני להמשיך.

לפעמים זה לוקח שבוע. לפעמים חודשים.

כל ציור שמן מקורי שיוצא מהסטודיו שלי מגיע עם תעודת אותנטיות. לא כי זה מנהג כי אני רוצה שמי שקונה אותו ידע בדיוק מה הוא מקבל.