“אנחנו אף פעם לא עשויים מקשה אחת. אנחנו אוסף של רגעים, של זכרונות ושל שברים צבעוניים שמתחברים יחד לרגע אחד של שלמות.”
היצירה הזו היא המראה הצבעונית של הנפש האנושית. כשאני מביט בקנבס הלבן, אני לא רואה פנים חלקות. אני רואה את הסערה שמתחוללת בפנים. בחרתי לפרק את דמות האישה לגורמים – לכתמי צבע (Color Blocking) גסים, ישירים ובלתי מתנצלים.
אין כאן עור מושלם; יש כאן טופוגרפיה של רגש. הכחול העמוק של העין וצד הפנים מייצג את המלנכוליה והעומק, בעוד הצהוב והכתום והאדום מתפרצים כמו שמחת חיים, תשוקה, או אפילו כעס. הכל מתערבב יחד, כי ככה אנחנו בנויים.
במבט ראשון, הציור נראה כמו התפוצצות של צבע. אך אם מתבוננים מקרוב, רואים איך כל כתם מונח במקומו המדויק כדי ליצור את התמונה השלמה. זהו תהליך הריפוי: לקחת את השברים שהתפזרו, את החלקים שלא ידענו איפה לשים, ולבנות מהם זהות חדשה, חזקה יותר, צבעונית יותר.
הרקע הלבן הנקי משמש כדממה שמסביב לרעש. הוא מאפשר לצבעים “לנשום”, הוא נותן לדמות מקום להתקיים בלי הפרעות. השיער שלה מתפזר לכל עבר, הופך לרסיסים של צבע, מסרב להיכנס למסגרת, בדיוק כמו המחשבות שלנו ברגעים של יצירה או משבר.
בתוך כל הפסיפס הזה, עין אחת כחולה וצלולה מביטה ישירות אל הצופה. היא העוגן. היא מזכירה לנו שמאחורי כל הצבעים, המסכות והשכבות, ישנה תודעה ערה ונוכחת. היא מביטה בך ומבקשת ממך לקבל את המורכבות שלך, לחבק את החלקים השונים שבך.
זו יצירה שמביאה איתה המון אנרגיה לחלל. היא לא רק קישוט; היא הצהרה אופטימית על היכולת שלנו להרכיב את עצמנו מחדש בכל בוקר.
לכל פורטרט יש נשמה, ואני רוצה לוודא שהוא מוצא את הבית המושלם. אם ציור נגע בך, אל תהססו לפנות – נשוחח על הסיפור שמאחורי היצירה, ואשמח לייעץ לך באופן אישי כיצד להכניס את נוכחותה המדויקת אל החלל שלך.