“הוא האיש שלימד אותנו שגם בתוך החושך הכי גדול, יש מנגינה. לצייר אותו זה לא לצייר זמר, זה לצייר תפילה.”
ניק קייב הוא יותר מסתם מוזיקאי עבורי; הוא התגלמות המושג “פרו-טראומה”. הוא האיש שלקח את האבל הכי נורא, את השכול ואת ההתמכרויות, והפך אותם לקתדרלות של יופי ומילים. כשאני ניגש לקנבס כדי לצייר אותו, אני חייב לגשת ביראת כבוד.
בציור הזה, אני מתמקד במבט. העיניים הכחולות שלו בוערות מתוך הפנים, חודרות, יודעות, כמעט נבואיות. הן לא מבקשות רחמים; הן מציעות הבנה. הוא מביט הצידה, אל העבר או אל העתיד, בהבעה של ריכוז עילאי ורצינות תהומית.
הפנים שלו בנויות בטכניקת Color Blocking. אני לא מחליק את הקמטים ולא מרכך את התווים. כל משיכת מכחול – בצהוב אוקר, בחום כהה, בבז’ ובאפור – היא “לבנה” נוספת בבניין האישיות המורכבת שלו. המצח הגבוה, השיער השחור המשוך לאחור, עצמות הלחיים החדות – כולם מספרים סיפור של אדם שעמד מול הסערה ולא נשבר.
החליפה הכחולה והעניבה המשובצת הן השריון שלו. הסדר החיצוני שמחזיק את הכאוס הפנימי. הניגוד בין הלבוש המוקפד לבין האינטנסיביות הפראית של הפנים יוצר את המתח שמחזיק את היצירה.
הרקע הכחול המעושן עוטף אותו באווירה של מלנכוליה, אבל גם של רוחניות. זהו לא כחול של עצב פשוט, אלא כחול של ים עמוק, של לילה, של המקום שבו המוזיקה נוצרת. זו יצירה שמיועדת למי שמבין שהאמנות הגדולה ביותר צומחת מתוך הסדקים בנשמה. היא מביאה איתה נוכחות חזקה, אינטלקטואלית ומרגשת לכל חלל.
לכל פורטרט יש נשמה, ואני רוצה לוודא שהוא מוצא את הבית המושלם. אם ציור נגע בך, אל תהססו לפנות – נשוחח על הסיפור שמאחורי היצירה, ואשמח לייעץ לך באופן אישי כיצד להכניס את נוכחותה המדויקת אל החלל שלך.