במבט ראשון, היא נראית כמו רגע של שובבות. נערה, סוודר חרדל, מסטיק ורוד גדול. אבל כשאני מצייר אותה, אני לא מצייר ילדותיות. אני מצייר מנגנון הגנה. הבועה הזו היא המגן שלה. היא הדרך שלה להגיד לעולם: “אני כאן, אבל אני גם במקום אחר משלי.”
היצירה הזו עוסקת במתח שבין הפופ-ארט הקליל, הצבעוני והמזמין, לבין המבט בעיניים. העיניים שלה, כחולות וצלולות, פעורות לרווחה. הן לא צוחקות. הן דרוכות, הן רואות הכל. הדיסוננס הזה – בין הפה החסום על ידי הבלון הוורוד לבין העיניים שמבקשות לדבר – הוא המקום שבו האמנות שלי חיה.
הצבעוניות שבחרתי כאן היא מהודקת, כמעט “רטרו”. הרקע הירוק-מנטה הרך מתנגש עם הסוודר הצהוב-חרדל החם. אלו צבעים של בית, של פעם, של חמימות. אבל על הצוואר ועל הפנים, משיכות המכחול שלי מספרות סיפור אחר.
הצללים כבדים. הצוואר מוצל בגווני חום כהה, מדגיש את הפיזיות, את המאמץ להחזיק את הראש מעל המים. טכניקת ה-Color Blocking בונה את הפנים כפיסול של אור וצל, לא כעור חלק ומושלם. כל כתם צבע הוא החלטה, כל מעבר הוא רגש.
עבורי, הציור הזה הוא מטאפורה לשבריריות של הנפש אחרי טראומה. הבועה היא יפה, עגולה, מושלמת – אבל היא יכולה להתפוצץ ברגע. אנחנו מחזיקים את הבועה הזו בזהירות, שומרים על ה”נורמליות”, על הצבעוניות, בזמן שהעיניים שלנו ממשיכות לסרוק את השטח.
זו יצירה שמביאה איתה המון סטייל ואופי לחלל, אבל למי שמוכן להביט עמוק יותר, היא מציעה גם הזדהות שקטה עם הצורך האנושי לייצר לעצמנו בועה של שקט.
לכל פורטרט יש נשמה, ואני רוצה לוודא שהוא מוצא את הבית המושלם. אם ציור נגע בך, אל תהססו לפנות – נשוחח על הסיפור שמאחורי היצירה, ואשמח לייעץ לך באופן אישי כיצד להכניס את נוכחותה המדויקת אל החלל שלך.