“אנחנו לא עשויים מקשה אחת. אנחנו אוסף של רגעים, של צבעים, של שברים שמתחברים יחד לכדי פנים.”
היצירה הזו היא מפה טופוגרפית של הנפש. כשאני מצייר את האישה הזו, אני לא מנסה לחקות את המציאות כפי שהמצלמה רואה אותה, אלא כפי שהלב מרגיש אותה. הפנים שלה אינם משטח חלק; הם בנויים בטכניקה של Color Blocking קיצוני. כל כתם צבע – האוקר, הסגול, הירוק, האדום – הוא “לבנה” אחרת בבניין האישיות שלה.
היא מורכבת מניגודים. צד אחד מואר, חשוף, בצבעי גוף חמים. הצד השני מוצל, מסתורי, נצבע בגווני סגול וכחול כהים. זהו הדיאלוג הנצחי בין מה שאנחנו מראים לעולם לבין מה שאנחנו שומרים לעצמנו.
בתוך כל הגיאומטריה הצבעונית הזו, העיניים שלה נשארות הדבר הכי צלול בציור. הן כחולות-ירוקות, גדולות, מביטות החוצה בסקרנות מהולה בזהירות. הן העוגן. הן מזכירות לנו שמתחת לכל השכבות, מתחת לכל הצבעים והצורות, ישנה נשמה אחת שמחפשת קשר.
השיער השחור הכהה, האסוף ברישול אך בנוכחות כבדה, משמש כ”גג” ליצירה. הוא לוחץ מלמעלה, דחוס וכהה, ומדגיש עוד יותר את הצבעוניות המתפרצת של הפנים שמתחתיו.
הרקע הכחול נחצה על ידי קווים אלכסוניים בצבעי אדום וכתום. הקווים האלו הם כמו קרני לייזר, או אולי כמו סדקים במציאות. הם מייצגים את הרעש החיצוני, את העולם שלא מפסיק לנוע ולחתוך. הדמות עומדת בתוכם, יציבה, נותנת להם לעבור דרכה או מאחוריה, אך לא נשברת מהם.
זו יצירה שמדברת על אינטגרציה (חיבור). על היכולת לקחת את כל החלקים השונים שלנו – השמחים, העצובים, המוארים והחשוכים – ולחבר אותם לתמונה אחת שלמה, חזקה ומרשימה.
לכל פורטרט יש נשמה, ואני רוצה לוודא שהוא מוצא את הבית המושלם. אם ציור נגע בך, אל תהססו לפנות – נשוחח על הסיפור שמאחורי היצירה, ואשמח לייעץ לך באופן אישי כיצד להכניס את נוכחותה המדויקת אל החלל שלך.