פרידה קאלו: אמנות וכאב | פצע שצומח לפרח

פרידה קאלו לימדה אותי שכאב לא חייב להישאר מוסתר. הוא יכול להפוך לצבע, לצורה, לחיים. היא מעולם לא ניסתה לייפות את המציאות; היא ציירה אותה כפי שהרגישה אותה, מבפנים. היצירה שלה לא רק מספרת סיפור, היא זועקת אותו בשקט.

פצע שצומח לפרח

הפנים שלה מופיעות שוב ושוב באמנות שלה, כמו עוגן בתוך סערה. לא מתוך גאווה, אלא מתוך רצון לגלות את עצמה מחדש, שוב ושוב. הכנות שלה, הישירות, הפגיעות: אלו נגעו בי יותר מכל דבר אחר.

איך היא נוגעת בעבודה שלי

• האומץ לצייר כאב: היא נתנה לי את הרשות להכניס את הכאב אל תוך השפה הוויזואלית שלי, ולא להסתיר אותו. הציורים בסדרה ציורים בהשראת פוסט טראומה נולדו מהאומץ הזה.
• כוחה של סמליות אישית: למדתי ממנה שפרט קטן יכול להחזיק עולם רגשי שלם. כך נולדו אצלי העיניים הגדולות, הסדקים המוזהבים והדמויות החצויות.
• סיפור בלי מילים: היא חידדה את היכולת שלי לספר סיפור אמיתי דרך דימוי חזותי בלבד. בלי מילים, רק תחושה.

בין קאלו לציור הפיגורטיבי הישראלי

כאמן ישראלי שמצייר זהות, שבר וריפוי, אני מוצא בקאלו בת שיח. היא ציירה את גופה השבור ואת המולדת שלה באותה נשימה; גם אצלי הפורטרט האישי והמציאות הישראלית נפגשים על אותו קנבס. על מקורות ההשראה הנוספים שלי, ואן גוך ודאלי, כתבתי בעמוד השראה בציור.

בואו נחבר את האמנות לחלל שלכם

לצפייה ביצירות, היכנסו לגלריה. ואם ציור נגע בכם, אל תהססו לפנות אליי. נשוחח על הסיפור שמאחורי היצירה, ואשמח לייעץ באופן אישי כיצד להכניס את נוכחותה המדויקת אל החלל שלכם.