יום אחד, הניסיון להחזיק הכל בפנים הפסיק לעבוד. פניתי אל הבד. שם, מול הלבן הגדול, הרגשתי בפעם הראשונה שאני יכול לנשום באמת. הבנתי שהצבע הוא לא קישוט – הוא חמצן. כל ציור שאני יוצר הוא תיעוד של מאבק וניצחון. אני לוקח את הכאוס, את הזיכרונות, את הרעש – ויוצק אותם לתוך שכבות של שמן. אני לא מנסה לייפות את המציאות; אני מנסה לחשוף את האמת שבה.

העיסוק שלי הוא בפורטרט ובחקירת עומק הזהות האנושית. אני לא מתעד דמויות, אני חוקר נוכחות. כל ציור הוא דיאלוג אינטימי עם הדרמה, השקט, השמחה והאמת הפנימית של הנפש המצולמת, ובעיקר  שלי. דרך הפנים, אני מחפש את אותו הניצוץ או אותו המתח שנושאים את הסיפור המלא של החיים.