אמן פורטרטים בצבעי שמן | ציור שמן על קנבס | אמנות ופוסט-טראומה
שמי אלירן בר-און, ואני מצייר את מה שאני מרגיש
אני אמן פורטרטים בצבעי שמן. אני לא רק מצייר – אני משתמש בציור כדי לנשום, לשרוד ולהבין את עצמי. כל ציור הוא מסע. כל שכבת צבע היא זיכרון, תחושה, רגע שחי בי ולא תמיד אפשר לתאר במילים. בתור אמן פורטרטים בצבעי שמן, אני מנסה לצלול פנימה – אל תוך נפש האדם, ואל תוך הנפש שלי. אני בוחר בצבעים אינטואיטיביים, לפעמים עזים, לפעמים שקטים – תלוי איפה אני נמצא רגשית ברגע הציור.
כשהייתי ילד, אהבתי לצייר. זה היה מקום בטוח, בלי חוקים, בלי שיפוט. שנים לאחר מכן, אמא שלי מצאה את בלוק הציור הישן שלי, וזה היה רגע שפתח לי מחדש את הלב. חזרתי לצייר – הפעם עם יותר כאב, אבל גם עם יותר אמת. התחלתי עם פחם, עפרונות, צבעי אקריליק, ואז גיליתי את הקסם שבשמן. בשבילי, צבעי שמן הם חומר חי – לפעמים סוער, לפעמים עדין, אבל תמיד עמוק.
כיום, בתור אמן פורטרטים בצבעי שמן, אני מביט בעיניים של הדמות שאני מצייר ומחפש בה משהו מהנפש שלי. הציורים שלי לא תמיד יפים במובן הקלאסי – אבל הם כן אמיתיים, גולמיים, ולפעמים כואבים. אני מצייר כדי להתחבר, כדי להגיד משהו שאי אפשר לכתוב, וכדי לתת מקום למה שקורה בפנים.
כאמן פורטרטים בצבעי שמן, אני לא שואף לשלמות טכנית – אלא לאמת רגשית. חשוב לי שכל ציור ירגיש כמו מפגש אמיתי, כמו שיחה שקטה בין הצופה לדמות. לפעמים יש בציורים שבריריות, לפעמים עוצמה, אבל תמיד יש נוכחות. כל פורטרט הוא הזמנה לעצור ולהתבונן – לא רק בפניו של אדם אחר, אלא גם בתוך עצמנו. אני מאמין שציור טוב לא מסביר – הוא מרגיש. בתור אמן פורטרטים בצבעי שמן, זה הדיאלוג שאני מחפש: בלי מילים, בלי רעש, רק צבע, קו, ונשימה.
אמנות כדרך חיים עם פוסט טראומה
אני חי עם פוסט טראומה. לפעמים היא החבר הכי טוב שלי, ולפעמים הסיוט הכי גדול שלי. היא תמיד שם
אני לא מצייר את הפוסט טראומה שלי – אני מצייר דרכה היא משפיעה על כל בחירה שלי: הדמויות, הצבעים, המבטים, השכבות אני מצייר לעיתים את עצמי יותר מפעם אחת – כי אני תמיד מרגיש שאני חי בשניים
מה הציורים שלי מספרים
אני מצייר פורטרטים כי כל הפנים מדברות
על כאב, על שמחה, על שקט, על מאבק
אני לא מקשט – אני מגלה
עבורי, להיות אמן פורטרטים בצבעי שמן זו לא רק זהות מקצועית – זו דרך חיים. זו דרך להקשיב לעצמי ולזולת, לראות את מה שמסתתר מתחת לפני השטח. אני לא מנסה לצייר מציאות מדויקת – אני מנסה לצייר את מה שמרגישים, את מה שלא רואים במבט ראשון. כשאני מצייר פורטרט, אני לא רואה רק פנים – אני רואה שבריר של אמת, קצה של זיכרון, תנועה שחלפה ונשארה.
העבודה עם צבעי שמן מאפשרת לי להיות גמיש, להניח שכבות, למחוק, לבנות מחדש. יש בהם משהו חסר שליטה – כמו רגש. בדיוק כמו שמחשבות משתנות תוך כדי שיחה, כך גם הציור משתנה תוך כדי תהליך. אין לי סקיצה סופית בראש – רק כיוון כללי, תחושה שאני עוקב אחריה. כל יצירה שאני מסיים היא גם סיום של תהליך נפשי.
הבחירה בציור פורטרטים אינה מקרית. דמות אנושית היא ראי – בין אם זו דמות דמיונית, אדם שאני מכיר, או אני עצמי. בציור, אני פוגש את השאלות שלי, את הפחדים, את הפגיעות – אבל גם את התקווה.
בין אם הצופה מכיר אותי ובין אם לא – אני מקווה שהוא ירגיש משהו. כי זו המטרה של אמן פורטרטים בצבעי שמן: ליצור חיבור, אפילו לרגע, בין קו וצבע לבין לב אנושי.
לקריאה על מקורות ההשראה שלי, היכנס לעמוד ההשראה
השליחות שלי כאמן
אם אי פעם הרגשתם שאתם מרגישים “יותר מדי” – האמנות שלי בשבילכם
אם חייתם עם כאב, טראומה, חרדה או פשוט רצון להבין את עצמכם לעומק – אולי תמצאו כאן הד
אני מקווה שהאמנות שלי תגרום לכם לעצור. לנשום
ולחזור לראות את עצמכם
